מהי הפרעת קשב?

הפרעת קשב היא קושי להתרכז לאורך זמן במשימה מורכבת, רבת-פרטים או לא מעניינת במיוחד. הפרעת קשב הינה הפרעה מולדת ונוירולוגית. ישנן דרגות קושי שונות להפרעת קשב וכן ביטויים שונים להפרעה, ולפעמים ביטויים הפוכים-

- קושי להתרכז במשימות לימודיות, קושי להתרכז בשיעור, קושי להתארגן, קושי במילוי הוראות

קשיים בהתנהגות

חולמנות, מוסחות

תגובתיות יתר לכל גירוי בסביבה או לחלופין ניתוק וחוסר בתגובתיות לסביבה

קושי "להחזיק" מוטיבציה לאורך זמן, נטייה להשתעמם בקלות

קושי להתמיד

תזזיתיות, צורך מוגבר בתנועה, אימפולסיביות

"קלאמזיות"- מסורבלות

קושי להתחבר לילדים, קושי בהבנת מצבים חברתיים (שאינו על רקע קושי תקשורתי)

קושי בויסות רגשי

 

איך מאבחנים?

קיימות מספר דרכים לאבחן. לעיתים ניתן להסתפק באבחון ממוחשב כמו TOVA או MOXO, אך אלו בודקים תפקודי קשב ספציפיים ולא תמיד יאתרו הפרעת קשב. כלומר, יהיו ילדים שיעברו את המבחן הממוחשב באופן תקין ללא עדות להפרעת קשב, אך הם בעלי הפרעת קשב. אבחון נוסף- אבחון על ידי רופא נוירולוג אשר נסמך במידה רבה על דיווחים של הורים ומורים וכן על בדיקה נוירולוגית שהוא עורך לילד. אבחון נוסף המאתר הפרעת קשב הינו אבחון פסיכודידקטי. זהו אבחון מקיף שמטרתו לאתר את מקורות הקשיים של הילד ולמפות אותם. 

​

יש לזה פתרון?

מחקרים מראים שכרבע מהמאובחנים עם הפרעת קשב בילדות לא יאובחנו בגיל ההתבגרות בבגרות כבעלי הפרעת קשב. יש להניח, שעם השינויים הפיזיולוגיים של גיל ההתבגרות נוצר איזון חדש עבור אותם ילדים. כמו כן, ככל שמתבגרים למדים כיצד להתנהל טוב יותר עם הפרעת הקשב.

אי אפשר לפתור הפרעת קשב, אך בהחלט ניתן לטפל בה ולמצוא דרכים לשיפור ההתמודדות איתה בכל זירות החיים- הלימודית, החברתית, ההתנהגותית והרגשית. חשוב מאוד לאבחן הפרעת קשב מוקדם ככל האפשר, ולא פחות חשוב- לדעת לעשות שימוש נכון באבחנה. ילד עם הפרעת קשב שאינו מאובחן עלול לשלם מחירים רגשיים. הוא עלול לחיות בתחושה מתמדת של חוסר התאמה ושל תחושה שהאנשים סביבו לא מבינים אותו. עם זאת, אבחנה של הפרעת קשב לא צריכה לשמש כ"פטור". מטרת האבחנה הינה לדייק ככל שניתן את תכנית העבודה של הילד לאורך כל שנות ילדותו ובגרותו. תכנית זו הינה דינמית ומשתנה בהתאם לאתגרים השונים שבשלבי חייו. 

 

ואיך אפשר בלי לדבר על ריטלין...

מה לא נאמר עליו כבר?...

ריטלין הוא חומר מעורר שמשפיע לטווח זמן קצוב (משך הזמן תלוי בסוג הריטלין), ואשר גורם להפרשה מוגברת של חומרים עצביים במוח. הוא משפר את יכולת הריכוז, מפחית את המוסחות, ומעכב את התגובתיות.

השאלה- " האם לקחת ריטלין- כן או לא?" היא שאלה מאוד מורכבת ותלויה בכמה גורמים. תשובה לשאלה הזו צריכה להינתן בהתאמה אישית בלבד. בגדול, יש מקום לבדוק מה המחירים שהילד משלם ללא ריטלין ומה המחירים שהוא משלם כשהוא לוקח ריטלין. 

לפעמים הורים לילדים שלוקחים ריטלין מדווחים על כך ש"עם ריטלין הוא בלי שמחת החיים שלו". אני מציעה להורים לשאול את עצמם האם זו שמחת חיים שמאפיינת אותו או חוסר שקט? 

כשהריטלין עובד כמו שצריך- ילדים מרגישים נינוחים יותר, מצליחים ללמוד, מתנהלים טוב יותר עם חברים, פחות אימפולסיביים, יותר עירניים לסביבה, יותר קשובים לסביבה, משקיעים פחות מאמץ בהתאמה שלהם לסביבה. באופן טבעי, הם מצליחים יותר בלימודים, זוכים למשוב חיובי יותר מהסביבה וסופגים פחות ביקורת מהסביבה ומעצמם. ואז הגלגל מתחיל להסתובב בכיוון הנכון- הדימוי העצמי עולה, קשרים חברתיים מתפתחים ומתחזקים, הילד צובר נצחונות קטנים וגדולים. 

אבל כשהריטלין לא עובד כמו שצריך -ילדים מרגישים שהם "כבויים", לא מצליחים תמיד להגיב ולהתנהג בחופשיות כי יש משהו שעוצר אותם, הם שקטים אך לא מרגישים שהם מרוכזים. לפעמים הריטלין באמת מביא לשיפור בהתנהגות ובתפקוד הלימודים, אך פוגע בהרגשה ובתפקוד החברתי. 

​

ומילה אופטימית לסיום-

להפרעת קשב יש גם יתרונות! החכמה היא לאתר אותם ולהעצים את נוכחותם בחיי הילד.  

 

​