לימור דותן-ישראלי
פסיכולוגית חינוכית מומחית
טיפול, אבחון, הדרכה

בחלק הראשון דיברנו על חלון הקשב – ההבנה שלפעמים ילדים פשוט לא פנויים להקשיב לנו, כי הם שקועים במשחק, במחשבות או בפעילות אחרת, והקשב שלהם מוגבל. במקרים כאלה, הבעיה היא לא שהם "לא מקשיבים", אלא שלא נוצרו התנאים שמאפשרים להם להקשיב. אבל יש מצבים אחרים- מצבים שבהם הילד שומע אותנו היטב, ובכל זאת בוחר לא להקשיב. כאן אנחנו כבר לא מדברים על קשב, אלא על סמכות. חשוב לעשות הבחנה בין ילד שלפעמים אומר "לא!" כחלק מהתפתחות בריאה של עצמאות ואסרטיביות, לבין ילד שבאופן עקבי מתקשה לקבל גבולות,

זו אחת השאלות שהורים שואלים אותי הכי הרבה. ואז הם מוסיפים: "רק כשאני צועק הוא מקשיב." האמת היא, שלפעמים זה אפילו נכון. לא כי ילדים צריכים שיצעקו עליהם, אלא כי צעקה היא גירוי מאוד חזק ובולט ש״גובר״ על הגירויים האחרים באותו הרגע ושתופס את הקשב שלהם באופן מיידי. אבל צעקה גם מעוררת מתח ודריכות, ואנחנו לא רוצים שהוא יקשיב לנו רק כשאנחנו צועקים. אז איך אפשר ״לתפוס״ את הקשב של ילדים? הצעד הראשון הוא להבין שלא תמיד הם לא מקשיבים – לפעמים הם פשוט לא פנויים להקשיב. לפני שאנחנו פונים ל

אני זוכרת את הרגע שהבת שלי הסתכלה עליי בעיניים קצת דומעות ואמרה לי: אני לא רוצה שתחליטי לי. סתם אירוע שגרתי ויומיומי שעד לאותו הרגע התקבל בהבנה מצידה, אבל מאותו הרגע הבנתי שמשהו השתנה אצלה. אחת הטעויות שאנחנו עושים בגיל ההתבגרות היא לא להבין שהילד משתנה. בזמן שהוא מנסה ״להשיל״ מעליו בהדרגה את הילד שהוא, וליצור לעצמו זהות חדשה, אנחנו ממשיכים לדבר אליו כמו אל ילד, ואז בעצם אנחנו אומרים לו: ״זה לא עובד לך, אתה עדין ילד״. וזה נכון שהוא באמת עדין ילד, וזה נכון שאנחנו עדין צריכים ל

מחשבה מהקליניקה | החופש הגדול מציף אצל חלק מהילדים והמתבגרים את תחושת הלבד ואת השאלה: "איך עושים חברים?"