מה קורה כשהילד שלנו מפסיק ללכת לבית הספר?

לרוב זה מתחיל ב״טפטוף״, יום כן יום לא, לפעמים הוא מתלונן על כאבים או מיחושים ונראה שהוא באמת חולה או לא מרגיש טוב. ומפה לשם הוא כמעט ולא הולך לבית הספר. לפעמים מתלווה לזה הסתגרות, צמצום תחומי עיסוק (לרוב למסכים), ולפעמים הוא גם פחות מדבר עם בני הבית. אנחנו מנסים ללחוץ עליו, אפילו כועסים ודורשים, אפילו לוקחים אותו פיזית לבית הספר- והוא מסרב להיכנס. 

חרדת בית ספר (school phobia) הוא מצב שבו ילד או מתבגר מתקשה להגיע לבית הספר, ולעיתים אף מפסיק להגיע לחלוטין. בשנים האחרונות התופעה הפכה שכיחה יותר, בהשפעת הקורונה והמלחמה במהלכן נפגע הרצף התפקודי של חלק מהילדים.

ברוב המקרים, חרדת בית ספר אינה מתחילה ביום אחד. בדרך כלל מדובר בתהליך הדרגתי המלווה בתלונות גופניות כמו כאבי בטן, כאבי ראש, בחילות, מבלי שהילד או הוריו מבינים שמדובר למעשה בחרדה.

חשוב להבין שילד שלא הולך לבית הספר אינו בהכרח ילד שלא רוצה ללמוד. ברוב המקרים מדובר בילד שנמצא במצוקה. לעיתים מקור הקושי הוא חרדה חברתית, ולעיתים קשיים הקשורים לדימוי עצמי, למראה החיצוני או לתחושת שייכות. לפעמים חרדת בית ספר מתפתחת בתגובה לאירוע טראומטי כמו אובדן של אדם קרוב, גירושים של ההורים או חרם. 

​

הבשורה הטובה היא שיש מה לעשות- בעזרת טיפול נכון אפשר בהחלט לעזור לילד לחזור לבית הספר ולא פחות חשוב- להפחית את החרדה ולחלץ אותו מהמצוקה אליה נקלע. הטיפול שלי בחרדת בית ספר משלב טיפול פסיכולוגי בילד, הדרכת הורים ועבודה משותפת עם בית הספר. 

​