בחרתם להיפרד זה מזה ו״לפרק את החבילה״, המורכבת משותפויות רבות- שותפות זוגית, כלכלית ומשפחתית. אבל יש שותפות אחת שלא ניתנת לפירוק – ההורות.
עבור הורים רבים, תקופת הגירושין מלווה במתח, בכעסים ובפגיעות שעדיין לא הגלידו. לעיתים יש סוגיות שטרם נפתרו ומטענים רגשיים.
בתוך כל אלה- נמצא הילד. הוא מביט בהוריו, מרגיש את המתח וסופג את האווירה, גם כאשר הם לא אומרים דבר.
יש הורים שמודעים לכך ומשתדלים להגן על ילדיהם. לעיתים הם מצמצמים את התקשורת ביניהם כדי להפחית עימותים. אך גם השתיקה יכולה להיות רועמת, והילדים חשים היטב את המרחק, הכעס והמתח. במצבים אחרים הקונפליקט גלוי יותר, והילדים נחשפים אליו ואף מוצאים את עצמם מעורבים בו.
כיום, כאשר משפחות רבות מתמודדות עם גירושין, ברור שלא תמיד טיפול רגשי בילד לבדו הוא המענה הנכון. פעמים רבות, השינוי המשמעותי ביותר מתחיל דווקא בהורות ובאופן שבו ההורים מצליחים לשתף פעולה .
ברוב המקרים, אני פוגשת הורים שאוהבים מאוד את ילדיהם ורוצים בטובתם. הם אינם מבקשים לפגוע בהם, אלא מתקשים למצוא דרך לעבוד יחד כהורים לאחר הפרידה. התוצאה היא מאבק ותחרות – לעיתים גלויים ולעיתים סמויים – שהילדים חיים בתוכם כל רגע.
ילדים יכולים להסתגל לגירושי הוריהם, אך קשה להם מאוד להתמודד עם עוינות מתמשכת בין האנשים החשובים ביותר בחייהם. אי אפשר באמת לבקש מהם "לא להתערב" או "להישאר מחוץ לזה". הם חיים בתוך המציאות הזו, ״נושמים״ את האווירה ומושפעים ממנה, גם כשהם שותקים.
מטרתה של הדרכת הורים להורים גרושים היא ליצור אזור בטוח של הורות – מרחב שבו המחלוקות הזוגיות נשארות מחוץ לקשר ההורי. גם כאשר קיימים חילוקי דעות או רגשות קשים, אפשר לבנות תקשורת הורית מכבדת, להציב את טובת הילד במרכז וליצור עבורו תחושת ביטחון ויציבות.
ההדרכה אינה עוסקת בשאלה מי צודק או מי אשם. היא מתמקדת בילדים, בצרכים שלהם ובבניית שיתוף פעולה הורי שמגן על עולמם הרגשי ומאפשר להם לגדול בביטחון, למרות הפרידה.
גירושין אינם חייבים להיות ״חוויה טראומטית״ עבור ילדים. כאשר ההורים מצליחים לשמור על הורות יציבה, מכבדת ומשתפת פעולה, הם מעניקים לילד את המשאב החשוב ביותר בתקופה של שינוי – תחושת ביטחון.