איך ״עושים״ חברים?

יש לי שלוש נערות מקסימות בקליניקה, שונות מאוד זו מזו, כולן שואלות אותי בדיוק את אותה שאלה: "איך עושים חברים?"

הן חוזרות שבוע אחרי שבוע עם אכזבות קטנות- הודעה שלא נענתה, הזמנה שלא הגיעה, סטורי של החברות מבלות בלעדיה. בחופש הגדול, כשהמפגש החברתי לא קורה ״מעצמו״, ילדים רבים מוצאים את עצמם לבד, ואז השאלה "איך עושים חברים?" הופכת מוחשית וכואבת יותר.

לכאורה, זו שאלה פשוטה, אבל אם יש משהו שלמדתי אחרי שנים במסדרונות בית הספר ובקליניקה, הוא שאין לה תשובה פשוטה. אז ביחד אנחנו מנסות לפצח את הקוד. לא כי יש ״נוסחה״, אלא כי יש דברים שאפשר ללמוד.

אבל רגע לפני שאשתף בתובנות שהצטברו בדרך, הנה אולי התובנה החשובה ביותר:

העולם החברתי לא תמיד הוגן. לרוב הוא מבלבל, לא צפוי ואפילו חסר צדק, אבל יש בו חוקי משחק שכן אפשר ללמוד אותם ולהשתכלל בהם.

אז הנה כמה תובנות:

• ״דחיות קטנות״ הן חלק בלתי נמנע מההתרחשות החברתית. חשוב ללמוד להתאושש מהן. לא כל יוזמה תצליח, וזה לא אומר שמשהו בי לא בסדר.

• להשתדל לא להיעלב ולא לקחת באופן אישי. אם יש משהו שמאפיין ילדים ש״קל״ להם חברתית זה שהם פחות נעלבים ולוקחים אישית. וכן, אפשר ללמוד להיעלב פחות.

• יש תקופות שבהן אנחנו יותר לבד. זה לא אומר שכך יהיה תמיד. וכן, גם ילדים שיש להם חברים מתמודדים עם רגעים של ״לבד״.

• יש הרבה סוגים של חברויות - יש חברים לתקופה, יש חברים למשחק מחשב, יש חברים לחוג, יש חברים לבית הספר ויש חברים שנשארים שנים. לא כולם צריכים להיות ״החבר הכי טוב שלי״. ילדים שמתקשים חברתית לפעמים מחפשים ״עוגן״, או ממהרים להאיץ קשר, ונוטים להתאכזב מחברויות ״חלקיות״.

• חברות נוצרת בהדרגה. לא מזרזים אותה. זה דורש איפוק וגמישות.

• כולם אוהבים שמגלים בהם עניין . התעניינות מקרבת, והדרך להתחבר היא לחבור לאחר ולמה שמעסיק אותו ולמצוא מכנה משותף.

• קשר חברתי הוא קשר שנעים להיות בו. הוא לא מתפתח בתנאים של לחץ, תובענות או מאמץ להחזיק אותו בכוח.

• אי אפשר "לגרום" למישהו להיות חבר שלנו. לכן כדאי לי לחפש לא רק את מי שאני רוצה, אלא גם את מי שרוצה אותי.

• יש ״קודים חברתיים״ שכדאי להכיר – הקשבה, מרחב אישי, היגיינה, תורות דיבור, השתלבות נכונה במשחק או שיחה, ועוד. אפשר ללמוד אותם.

אבל הדבר החשוב ביותר שאנחנו, ההורים, יכולים לעזור לילד שלנו הוא להחזיק תקווה, ולא להתייאש. ילדים שמתקשים חברתית נוטים לזכור בעיקר את הפעמים שלא הצליחו, ולהתעלם מכל הפעמים שכן. ואז, אחרי כמה אכזבות הם פשוט מפסיקים לנסות, מתוך רצון להגן על עצמם. אבל קשרים נוצרים דווקא כשממשיכים לנסות, ללמוד ולהשתכלל - לא בכוח ולא מתוך ייאוש, אלא בסבלנות ובצעדים קטנים. כשאני מבין שזה תהליך למידה, ושמיומנויות חברתיות הן דבר שאפשר לרכוש ולפתח, אני מצליח להחזיק את התקווה ולראות הצלחות קטנות.

לימור דותן־ישראלי | פסיכולוגית חינוכית מומחית

טיפול, אבחון, הדרכה

נתניה | אונליין

חזרה לאתר